דיהיפ

היפנוזה – פרוזק טבעי נגד דיכאון

כאשר אומרים לאדם מן הישוב את המילה היפנוזה מייד עולה בעיני רוחו התמונה של המטופל היושב מול מהפנט עם זקן (או בלי), עיני המהפנט שחורות, יוקדות ומביטות לתוך עיני המטופל. המהפנט מחזיק בידו שרשרת זהובה ובקצה מתנודד שעון כיס שמתקתק בקול חלש אך נראה שהד פעילותו נשמע למרחקים. היפנוזה מוכרת לחברה האנושית שנים רבות.

בתחילה יחסו את התופעה של הפקת תופעות היפנוטיות למחזוריות השמש והכוכבים ולמגנטיות. בשנים מאוחרות יותר יחסו את התופעה לתופעת טבע שאינה קשורה לגרמי השמיים, המגנטיות. היפנוזה מודרנית, בעשורים אחרונים רואה בהיפנוזה כתופעת שינוי תודעתי המערבת שינויים בגלי המוח והפעלת אזורי מוח מסוימים. השימוש בהיפנוזה מותר בישראל לבעלי הכשרה והרשאה מיוחדים שהם רופאים (כולל פסיכיאטרים), פסיכולוגים או רופאי שיניים. בין ההרשאות ניתן למצוא רישיון לעיסוק בהיפנוזה לצורך מחקר, לצורך חקירות, לשם הוראת היפנוזה ולצורך איבחון וטיפול רפואי או על ידי פסיכולוג.

היפנוזה משמשת את אנשי המקצוע לשם מטרות הטיפול שלפניהם הם עומדים. למשל, פסיכיאטר או פסיכולוג יכולים להשתמש בהיפנוזה על מנת לטפל בהפרעות חרדה שהמטופל סובל מהן. הטיפול בהפרעות דיכאון אינו נפוץ כמטרה טיפולית בהיפנוזה אולם לא מעטים מהפסיכיאטרים והפסיכולוגים שמטפלים באנשים הסובלים מדיכאון. הטיפול בהיפנוזה עבור הקלה על תסמינים של דיכאון הוכח כיעיל כשהוא משולב עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

המחקרים מראים שטיפול קוגניטיבי התנהגותי בשילוב היפנוזה יותר יעיל משר טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לבדו. אנשים שטופלו בדיכאון בעזרת היפנוזה הראו שיפור בערך עצמי, ראייה אופטימית יותר של המציאות וגמישות מחשבתית רבה יותר מאשר אנשים שלא טופלו כלל והתוצאות היו מהירות יותר מאשר אנשים שעברו טיפול קוגניטיבי התנהגותי בלבד. הטיפול בהיפנוזה משנה את התפישה התודעתית של מצבים ותחושות ודרכי חשיבה.

כיצד הדבר קורה?

מחקרים מראים שאנשים הסובלים מדיכאון מראים שאזורי מוחם הימני פעילים במידה פחותה מאשר המוח השמאלי. היפנוזה משנה את הפעילות המוחית ומאפשרת למוח הימני לפעול ברמה גבוהה יותר מאשר קודם לכן. הישום של ממצאים מדעיים אלו מיושם במספר שיטות טיפול המשמשות לעזר כנגד דיכאון עמיד – נזעי חשמל וטיפול בעזרת מגנטים – TMS. שיטות טיפול אלו מגרות את המוח הימני ובכך עוזרות לטיפול נגד דיכאון.

הטיפול בעזרת היפנוזה מאפשר גמישות מחשבתית ויכולת לחשוב על התחושות , רגשות וגירויים שונים בצורה יותר שכלתנית עם ביקורת יותר מציאותית. טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא טיפול פסיכולוגי שעושה שימוש בטכניקות שונות על מנת להגביר את הביקורת על החשיבה הדיכאונית והביקורת העצמית.

על ידי חשיבה מציאותית יותר, הערך העצמי משתפר והתחושה של הלאות וההרגשה של הדיכאון משתפרים אף הם. שילוב של שתי שיטות הטיפול, היפנוזה יחד עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מזרזים תהליכי ריפוי הן ברמה הפיזיולוגית של הפעלת אזורי מוח שמרפאים דיכאון והן שינוי דפוסי חשיבה שמגבירים את תחושת הדיכאון.

היפ

הפרעה בדימוי גוף – היופי בעיני המתבונן

במהלך ההסטוריה האנושית תפישת הגוף ה"אטרקטיבי" או ה"יפה" השתנתה. כולנו מכירים את הציורים מדור הרנסנס שאידיאל היופי הנשי בזמנם היה אשה בהירה, שקימורי גופה בולטים למרחוק ומצחה מקו הגבות לתחילת קו השיער היה גבוה מאוד. כנראה שמאז התקופה ההיא, לא רק כלי הכתיבה השתנו. לא רק שהפסקנו לכתוב בקולמוס וכל ילד יודע להקליד על מקלדת אלא שגם אידיאל היופי השתנה. האשה האטרקטיבית או ה"יפה" נחשבת כבעלת פרופורציות מסויימות (רצוי 90-56-80), בעלת עור זהוב ומבנה עצמות פנים מוגדר מראש. בתקופת הרנסנס היו חושבים שהיא רזה ושזופה מכדי לשמש כשפחתה של אותה גבירה יפה.

לאורך ההסטוריה אנו יודעים על קיומן של שיטות ליפות את המראה החיצוני: אמנם המצרים הקדמונים לא הלכו לפלסטיקאי מומחה אך הם השתמשו בפגמנטים לצביעת עור הפנים והדגשת העיניים. אותם המצרים היו אלו שהמציאו את הדרך להצערת עור הפנים ע"י שימוש בחומרים כימיים, פעולה שנעשית היום ע"י רופא פלסטיקאי ושמכונה פילינג כימי.

עם התפתחות הרפואה בכלל, המחקר בתחום התנהגות האדם ורפואת הנפש בפרט. זוהתה תופעה של אנשים שעסוקים באופן אובססיבי בפגמים קטנים בגופם שאנשים אחרים, בסביבתם, אינם מייחסים להם חשיבות כה רבה כמו אותו אדם. כל פסיכיאטר או פסיכולוג יודעים לספר על אנשים שבאים אל מרפאתם כשהם מוטרדים מפגמים יחסית פעוטים במראה החיצוני.

אנשים העסוקים במראה גופם בצורה אובססיבית, שעסוקים ביופי של אברי הגוף סובלים מהפרעה ששמה Body Dysmorphic Disorder – BDD. זוהי הפרעה שהמאפיין אותה הוא עיסוק מתמיד ואובססיבי בפגמים מינוריים או שאינם קיימים בצורה או בשלמות הגוף, דבר הפוגם במראה האטרקטיבי, היפה של הגוף (לצורך העניין עיסוק אובססיבי במשקל ויפי הנובע ממשקל אינו מוגדר כהפרעה בדימוי גוף אלא "הפרעת אכילה"). האיבר הנפוץ ביותר כבעל משמעות אצל אנשים הסובלים מהפרעה בדימוי הגוף הוא העור ובעיקר עור הפנים. לא רחוק מהעור, האיבר הבא שנמצא בשכיחות רבה כמעסיק את אלו הסובלים מהפרעה בדימוי הגוף הוא האף.

אנשים הסובלים מהפרעה בדימוי הגוף, יתעסקו עם מראה הגוף ולעתים שעות רבות במהלך היום. זכור לי מקרה של מטופל שהיה בודק במשך שעות רבות ביום את אפו. דימוי הגוף היה כה לא מציאותי שהיה עומד שעות מול המראה ובודק את עצמו בזוויות שונות. הבחור היה במצוקה נוראית עד שהוריו לקחו אותו למנתח פלסטי, מומחה בכירורגיה פלסטית ליעוץ. הוריו לא ידעו שהוא כבר פנה באופן עצמאי לא לפלסטיקאי אחד אלא לחמישה פלסטיקאים, טרם שהתלוו אליו. הרופא שאליו הלכו היה מתחום מומחיות אחרת מאשר כירורגיה פלסטית ודי מוכר בענף הזה בישראל. הרופא המליץ על "ניתוח קטן ופשוט לתיקון גבנון קטן". הניתוח עבר, לכאורה, בהצלחה אך עוד בטרם הוסרה החבישה מהאף, האיש התלונן שהאף נעשה אפילו כוער יותר.

מאז אותו ניתוח עבר אותו בחור 2 ניתוחים נוספים, כנראה מיותרים, באפו, בטענה של רצון לתקן את האף. ולא רק זאת, הוא עבר אף מספר קילופים כימיים על מנת לעשות את העור סביב האף לאחיד יותר מבחינת צבעו.

המקרה המתואר אינו יוצא דופן עבור אלו הסובלים מהפרעה בדימוי הגוף. אנשים הסובלים מהפרעה בדימוי הגוף הולכים לטיפולים קוסמטיים וכירורגיים חוזרים שוב ושוב. אלו אותם האנשים שאינם מרוצים לעולם מהטיפול הקוסמטי שעברו ולא פעם אף מסתירים שעברו ניתוחים קודמים, דבר שהופך את הניתוח הפלסטי הנוסף למסובך יותר.

עד כמה נפוצה הפרעה בדימוי הגוף?

השאלה קשה למענה מכיוון שהיא די נדירה. למרות שהפרעה בדימוי הגוף נדירה באוכלוסיה הכללית, היא אינה נדירה באוכלוסיה המגיעה לטיפולים קוסמטיים ולפלסטיקאים לשם ניתוחים שונים.מחקרים חוזרים מראים ששכיחות ההפרעה אצל אלו המגיעים למרפאות של מומחים ברפואה פלסטית נעה בין סביב 8%.

על מנת שמנתח פלסטי לא יפול בפח וישגה בניתוח לכאורה "קטן" אצל מתרפא שלא יהיה מרוצה לעולם עליו להפעיל שיקול דעת. פלסטיקאי מנוסה ואחראי יקח בחשבון מספר משתנים שיכולים להצביע על כך שהאדם העומד לפניו סובל מהפרעה בדימוי הגוף:

• האדם הסובל מ BDD, הפרעה בדימוי הגוף עבר מספר ניתוחים קוסמטיים (באיזור אחד או במספר איזורים שונים בגוף) ולמרות זאת, הוא אינו מרוצה מהמראה שהתקבל.

• האדם הסובל מ BDD, הפרעה בדימוי הגוף יתן משקל רב מאוד לפגמים קטנים במראה החיצוני. אין לטעות בכך ולחשוב שהמדובר באדם "פרפקציוניסט".

• האדם הסובל מ BDD, הפרעה בדימוי הגוף ידווח על חשיבות הניתוח מכיוון שההליך הזה "יציל" אותו ולא פעם הוא ידווח על תקופות דיכאון שבמהלכן המחשבות על מראה הגוף העסיקו אותו רבות.

• האדם הסובל מ BDD, הפרעה בדימוי הגוף ידווח על נטייה לתכנים אובססיביים נוספים בנוסף למראה הגוף.

בכל מקרה שכזה, כדאי וראוי לשלוח את המועמד לניתוח ליעוץ אצל פסיכיאטר מומחה. יש לזכור שניתוח לא יכול לתקן את הפגם האסטטי. פסיכיאטר יוכל להעריך במידת ודאות גבוהה האם הוא סובל מהפרעה בדימוי הגוף או שמא המדובר באדם המעוניין לשפר את חזותו החיצונית.

נו

חוות דעת רפואית פסיכיאטרית נוספת

אנשים רבים פונים אל רופא מומחה אחר, בנוסף לרופא שהתייעצו איתו, על מנת לקבל חוות דעת רפואית שנייה. בתהליך הפנייה אל חוות דעת שנייה, יש הרבה מאוד כוחות שונים שמניעים את התהליך. חלק מהכוחות האלו הם מניעים פנימיים, רגשיים וחלק הם מניעים חברתיים ולחצים של הסביבה.

פנייה אל פסיכיאטר או אל פסיכולוג לשם חוות דעת רפואית פסיכיאטרית או פסיכולוגית שנייה אינה שונה מפנייה אל כל רופא אחר מכל תחום רפואי "גופני". בחוות דעת פסיכיאטרית שנייה, נפגשים פחדים, תקוות ורצונות. אז לשם מה נועדה חוות דעת שנייה פסיכיאטרית?

• אישור אבחנה – אנשים מתקשים לפנות אל פסיכיאטר מלכתחילה מכל מיני סיבות. עיקר הסיבות הן חשש מרישום כלשהו שמא הדבר יוודע למישהו, סטיגמה וחוסר מוטיבציה (שמאפיינת הפרעות רבות בתחום הנפש). לאחר עשיית הפעולה הראשונה, בין אם היא נעשית על ידי המטופל עצמו או בדחיפת מישהו מסביבתו, לא פעם ישנה התנגדות לעצם האיבחון עצמו. האם יש לי באמת חרדה? האם הכאבים הללו באמת נפשיים? הפתרון הוא לפנות אל פסיכיאטר נוסף לשם איבחון והערכה שנייה.

• ביטול אבחנה – אנשים לא אוהבים להיות מקוטלגים. יותר קל לכל אחד להגיד שהוא סובל מדלקת חריפה בגרון או מטחורים אבל יתקשה להגיד לעצמו או לאחרים שיש לו דיכאון או שלבנו יש סכיזופרניה. סיבה נוספת לפנות אל פסיכיאטר לשם חוות דעת שנייה היא לנסות ולהלחם באבחנה "קשה" לעיכול. האם הבן באמת סובל מסכיזופרניה או שמא המדובר בפסיכוזה כתוצאה משימוש בסמים, היא שאלה שנשאלתי לא מעט פעמים.

• המלצה לטיפול – צריך לזכור שאנשים הפונים אל חוות דעת שנייה פסיכיאטרית כבר היו אצל פסיכיאטר קודם לכן (אחרת היא לא הייתה מכונה "חוות דעת שנייה"). כל פסיכיאטר מעדיף שיטות טיפול מעט שונות. הגישה הטיפולית להפרעות פסיכיאטריות יכולה להיות שונה מאיש מקצוע אחד לשני. גם אם האבחנה נשארת אותה אבחנה, תמיד קיימת השאלה האם ההמלצה לטיפול, שניתנה על ידי הפסיכיאטר הראשון אכן, מתאימה. הפנייה אל פסיכיאטר אחר נעשית על מנת לברר האם קימות שיטות טיפול אחרות (אולי לא תרופתיות), יעילות יותר או עם פחות תופעות לוואי לבעיה שממנה המטופל סובל.

• מקרים "קשים" – הפונים אל פסיכיאטר לקבל חוות דעת בקשר למקרים קשים, אינם עושים זאת בגלל שאי אפשר לטפל באותם מקרים. בדרך כלל מדובר במטופלים שאינם משתפים פעולה, ובני המשפחה מבקשים עזרה כיצד עליהם לפעול לשכנעם לקחת את הטיפול.

• מקרים עמידים – לאחר תקופה מסויימת שאנשים מגיעים אל פסיכיאטר ולעתים גם אל פסיכולוג, והשיפור המקווה במצב הרוח או בהתנהגות, אינו מתרחש, אנשים מתחילים לשאול שאלות שונות, האם המקרה באמת עמיד לטיפול והאם ישנה אפשרות טיפולית שלא חשב עליה הפסיכיאטר הראשון. במקרים כאלו, הפסיכיאטר השני שאלייו מגיעים, נתפס בעיני הפונים אליו כבעל סמכות, אוטוריטה בתחומו, בעל ידע מיוחד. לעתים קרובות, הפסיכיאטר השני ממליץ את אותן ההמלצות שהמליץ הפסיכיאטר הראשון ושלא התקבלו בגלל סיבות שונות. דוגמא טובה למצבים כאלו היא ההמלצה לטיפול בנזעי חשמל עבור כטיפול נגד דיכאון עמיד.

לא משנה מה הסיבה שפונים אל פסיכיאטר מומחה שני לשם חוות דעת, המטופל ובני משפחתו מקווים לדבר מה. לא פעם הכוחות המניעים את הרצונות הללו הם רצונות פנימיים על מנת לא להיות בעמדה של "חולה" והתכחשות למחלה אולם במקרים רבים אחרים הסיבה היא רצון לקבל טיפול "אחר" אולי טיפול טוב יותר.

הפסיכיאטר שאליו מגיעים, כמו כל איש מקצוע בתחום הרפואה מעוניין לעזור ולא פעם מרחיב את אפשרויות הטיפול האפשריות למקרה העומד בפניו מעבר למקובל במגרים אלו ולא פעם מציע אמצעי טיפול לא מוכחים מחקרית. אין המדובר בחוסר ידע מקצועי של הפסיכיאטר הראשון, בדרך כלל, אלא ברצון למצוא פתרונות פחות "מקובלים" או יותר אגרסיביים ויצירתיים, שלא פעם עושים את השינוי המקווה.

טי

שיקול דעת של פסיכיאטר-מה חשוב ומה יותר

מתח, חרדה,מצב רוח ירוד, דיכאון, סבל נפשי, בעיות בהתמודדות והסתגלות למצבים חדשים הם חלק מהמצבים שאנשים פונים אל פסיכיאטר. לאחר הליך איבחון שכולל בדרך כלל שיחה בלבד, הפסיכיאטר אמור להחליט מה האבחנה של הבעיה של האדם, המתרפא היושב מולו ומה האמצעים שעליו להציע לו על מנת להקל על סבלו. הפסיכיאטר שבודק את המטופל צריך להחליט מה הטיפול המיטבי שיעזור לו לעבור את התקופה הקשה ויוביל אותו להחלמה ואולי בעזרת פסיכולוג.

בטרם יחליט פסיכיאטר מה הטיפול שעל המתרפא לעבור הוא צריך, כמובן, לאבחן במגוון הכלים העומדים לרשותו ולשלול כדבר ראשון בעיות גופניות שעלולות לדמות מצבים נפשיים. אחדים מהבעיות הגופניות שהפסיכיאטר צריך לשלול כשמדובר בהפרעת חרדה, הם פעילות יתר של בלוטת התריס, שימוש בתרופות או בסמים וגידולים שונים.

לאחר שהפסיכיאטר החליט שאין המדובר בבעיה גופנית או כזו שאינה נפשית, עליו להחליט מה הבעיה הנפשית ויותר מכך, מה אוסף הבעיות הנפשיות ששעל הפסיכיאטר לתת עליהן את הדעת ומה הבעיה העיקרית ומה הבעיה המפריעה ביותר.

לעתים קרובות, הבעיה שבגלל מגיע המטופל אינה הבעיה החמורה יותר שמצריכה טיפול. האומנות שבאיבחון פסיכיאטרי היא לראות את כלל הצרכים של המתרפא, הסביבה שממנה מגיע, יכולותיו לאסוף כוחות ויכולת משפחתו וסביבתו הקרובה לספק לו תמיכה בעת הצורך.

ישנן הפרעות פסיכיאטריות רבות הקשורות זו בזו וישנה קבוצת חפיפה לא קטנה בין הההפרעות שונות שהשילוב ביניהן עלול לבלבל, למסך ולהסיט את תשומת הלב מהעיקר. לדוגמא, אנשים רבים הסובלים ממצב רוח ירוד ומדיכאון סובלים חוץ מהפגיעה ביכולת השינה ובתאבון גם מתסמינים נוספים של דיכאון שכוללים מחשבות חוזרות, מטרידות ומעייפות שמוסיפות הן לתחושת הדיכאון והן מגבירות את החרדה. במקרה זה הטיפול בחרדה ובדיכאון דומה ולכן ההכוונה הטיפולית יכולה להיות לטיפול תרופתי זהה.

במקרים אחרים שההפרעות קשורות זה לזה אולם ישנו צורך בטיפול שונה לכל הפרעה, על הפסיכיאטר להעריך מה הבעיה העיקרית, מה הטיפול הנכון על מנת הן לעזור למטופל להתגבר על הבעיה שבגללה הוא מגיע והן להמנע מתופעות לוואי. דוגמא להחלטה כזו יכולה להיות אצל אנשים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז סובלים בנוסף להפרעות בקשב ובריכוז גם מערך עצמי ירוד, הפרעות דיכאון וחרדה. הטיפול יכול להיות משולב לכל הבעיות יחד ( על ידי תכשירים ממשפחת ה SNRI או NRI) אך תכשירים אלו נחשבים לפחות אפקטיביים מאשר ריטלין על צורותיו השונות.

הפסיכיאטר יצטרך לקחת בחשבון לא רק את הבעיות המשולבות אלא יצטרך לנסות להחליט מהי הבעיה העיקרית שממנה סובל המטופל היושב מולו. אם אדם הסתדר יפה בחייו, למד והצליח יפה בבחינות, הטיפול בריטלין כנראה פחות מהותי בשלב זה. ואם המטופל מתלונן על חוסר מיצוי יכולותיו החברתיות בגלל, לדוגמא, חרדה חברתית, מוקד הטיפול יהיה חרדה חברתית שממנה סובל המטופל והעוצרת את התקדמותו בעבודה.

ההחלטה לטפל בהפרעת קשב וריכוז כמוקד טיפולי ראשוני עלולה להתברר כטעות מרה, מכיוון שאחת מתופעות הלוואי של ריטלין יכולה להיות הגברת תסמינים של חרדה: דפיקות לב, רעד ועוררות יתר. ההחלטה הנכונה, תהיה טיפול בהפרעת החרדה ולאחר מכן טיפול בהפרעת קשב וריכוז, אם יש בכך צורך.

ישנם מקרים שבהם המטופל מגיע בגלל מצוקה מסויימת עיקרית וחמורה שהיא הגורמת לו לפגיעה תיפקודית משמעותית בתחומי חיים שונים אולם הטיפול במצבים אלו אמור להיות פסיכולוגי בשיטות שונות, למשך זמן ארוך אבל הטיפול התרופתי יוכל להשיג הקלה בתסמינים פחות משפיעים על המצוקה היומית אך יותר קלים לטיפול. דוגמא טובה לכך היא המקרה של מטופל שהגיע אלי עקב ההרגשה של ניתוק רגשי וראיית העולם כאילו מבעד למסך ערפל. יחד עם התחושה הזו של הזרות לעולם שהיא אחד התסמינים של הפרעת דיסוציאציה, הוא סבל גם מהפרעת קשב וריכוז. הטיפול הראשוני היה בריטלין נגד הפרעת קשב וריכוז ובשלב מאוחר יותר נתחיל בטיפול פסיכולוגי כולל בעזרת היפנוזה לטפל בתחושת הדיסוציאציה.

אם כך, ההחלטות העומדות בפני פסיכיאטר כשהוא נדרש לתת את חוות דעתו לגבי מצבו של המטופל היושב לפניו הן רבות ונעות החל מהאבחנה, האמצעים והכוחות העומדים בפניו, העדפותיו לטיפול ובעיקר לכוון לכיוון הטיפול היעיל ביותר והנוח ביותר שישיג את המטרות הטיפוליות. שילוב היכולות הללו של הפסיכיאטר, כושר איבחון, הערכה ושקילת הבעיות המשמעותיות יותר עבור המטופל הן האומנות שבאיבחון פסיכיאטרי, שאולי מעבר לרפואה.

די

טיפול יעיל אצל פסיכיאטר- 7 עצות להחלמה מהירה

מעטים האנשים האוהבים ללכת אל רופא. למרות הידיעה שכאשר מרגישים בחולשה, חום ושיעול, יש צורך ללכת אל רופא המשפחה, מעטים האנשים שאכן יעשו זאת, אלמלא היו זקוקים לחופשת מחלה. מעטים אף יותר הם אלו שאוהבים ללכת אל פסיכיאטר.

ההחלטה לפנות אל פסיכיאטר לשם טיפול רפואי כרוכה בויתורים רבים לכאורה מצד המטופלים. ראשית עליהם לוותר על תחושת השליטה בחייהם ובמצבם הנפשי, שנית עליהם להחליט שהם זקוקים לעזרה והם לא יוכלו לעשות זאת לבד ולבסוף, עליהם להודות כלפי חוץ שהם בבעיה ולפנות אל טיפול פסיכיאטרי. החלק האחרון הוא להחליט מי הפסיכיאטר שאליו יפנו. ההחלטה יכולה להיות לפנות אל פסיכיאטר במרפאה פרטית או ציבורית, פסיכיאטר גבר או אישה. גם בחירת מיקום מושבו של הפסיכיאטר יכלל בשיקולים לבחירת איש המקצוע- האם יהיה זה בקרבת מקום המגורים או שמא, רחוק ממנו.

המטרה שלשמה פונים אל הפסיכיאטר היא משותפת הן למטופל והן לפסיכיאטר. המפגש בין פסיכיאטר למטופל כולל את האינטרס של שני הצדדים. האחד הפסיכיאטר כאיש טיפול מעוניין שהטיפול יהיה קצר, יעיל, מהיר, ללא סיבוכים. לכאורה זהו האינטרס של כל מטופל. כיצד להגביר את היעילות של הטיפול הפסיכיאטרי?

• טיפול רפואי יעיל מחייב הצמדות לטיפול – פסיכיאטר הוא רופא. כמו כל רופא, גם הפסיכיאטרים מטפלים בעזרת תרופות. התרופות המודרניות יעילות,בטוחות ועם תופעות לוואי יחסית מועטות, אם בכלל. יחד עם זאת, על מנת שהתרופות ישפיעו והטיפול יהיה יעיל יש לקחת את התרופות. הטיפול יכול להיות מאוד יעיל אולם התרופות לא ישפיעו אם המטופל לא יקח אותן מדי יום.

• סבלנות – סבלנות אינה מילת קסם המיועדת לעולים חדשים. התרופות המשמשות לטיפול בהפרעות רגשיות ונפשיות פועלות לאט בגלל המנגנון שהן פועלות. אין תרופות המשפיעות תוך ימים ובטח שלא תוך שעות. במקרה הטוב התרופות משפיעות תוך מספר שבועות ושיא ההשפעה יכול לקחת אף חודשיים. ידיעה מושכלת מראש תגביר את הסיכוי שהטיפול ילקח וההפרעה תחלוף.

• מעקב פסיכיאטרי תקופתי – לטיפול פרטי יש יתרונות וחסרונות, כך גם לטיפול פסיכיאטרי במרפאה ציבורית. העלות הכספית של מעקב תקופתי יכול להיות משמעותי ביותר. פסיכיאטר הוא איש מקצוע ורוב הפסיכיאטרים לא יזמנו אותך לפגישות מעקבה אלמלא היה צורך אמיתי בכך. נכון הוא שהתרופות עובדות רק לאחר מספר שבועות אולם הפגישות בתחילת הטיפול יותר תכופות על מנת להעריך את התקדמות ההפרעה (האם יש החמרה), להעריך את תופעות הלוואי במידה והן קיימות ולנסות להתאים מינון מיטבי בהתאם לחומרת ההפרעה.

• טיפול משולב- ישנם גורמים רבים המשפיעים על הרווחה הנפשית של המטופל. המרכיב הביולוגי התרופתי הוא רק אחד מהם. לעתים קרובות טיפול באמצעים נוספים בין על ידי פסיכולוג (טיפול פסיכולוגי שיכול להתבצע בשיטות שונות, החל מטיפול פסיכולוגי דינאמי,טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי, טיפול פסיכולוגי קצר מועד או טיפול פסיכולוגי ארוך מועד), טיפול בשיטות הרפייה או היפנוזה, טיפול זוגי או טיפול באומנות יכולים להקל על המצוקה. העיקר לשמור על ראש פתוח לשיטות טיפול נוספות.

• הפניה לאישפוז פסיכיאטרי- מעטים המקרים שמטופלים מופנים על ידי הפסיכיאטר לאישפוז פסיכיאטרי. יחד עם זאת ישנם מצבים המחייבים מהלך כזה. כאשר הפסיכיאטר מפנה אל המטופל לאישפוז אין המשמעות שהפסיכיאטר "מעניש" אלא שישנם מצבים שזקוקים לשיטות טיפול אחרות שאין אפשרות להשיגן במסגרת של טיפול מרפאתי.

• לגייס תמיכה מהסביבה – חלק ניכר מהתחושה של חוסר אונים היא ההרגשה שאתה לבד במצבך ואין לך תמיכה. גיוס בני משפחה שיעזרו לך לעמוד במשימות שהן חלק מהטיפול הפסיכיאטרי יוכל לעזור לך להגיע למטרה- ההחלמה.

• הפרדה בין טיפול להליכים משפטיים – אנשים רבים פונים אל פסיכיאטר בעקבות אירועי טראומה כגון תאונות דרכים ומריבות משפחתיות או הסתבכות בחובות. אמנם הפסיכיאטר הוא איש טיפול, מחויבותו היא לטיפול ולמה שיהיה מיטבי למטופל מבחינת חזרתו לתיפקוד היומי. הפסיכיאטר מעוניין שהמטופל שלו יחזור לתיפקוד מיטבי ואילו הליכי תביעה עלולים לקבע את הנכות התיפקודית הרפואית. פסיכיאטר מטפל לא יוכל לערוך חוות דעת פסיכיאטרית לצרכי תביעה מכיוון שתפקידו כמטפל עלול לפגום בחוות דעת זו. המטופל הנבון יראה בפסיכיאטר מטפל כדמות טיפולית ואת ענייניו המשפטיים יסדיר דרך איש מקצוע אחר, על מנת למנוע ניגוד עניינים.

לסיכום: טיפול פסיכיאטרי מיטבי דורש שיתקיימו יחסי אמון בין הפסיכיאטר לבין המטופל ובני משפחתו. יש להכיר בכך שהטיפול הפסיכיאטרי הוא טיפול רפואי לכל דבר. בניגוד למחלות "גופניות" שהטיפול בהן מצריך שילוב של טיפול תרופתי ומנוחה, טיפול פסיכיאטרי מחייב למרבה האירוניה, בנוסף על הטיפול הרפואי גם גישה אקטיבית. הצמדות לעצות שמניתי הם המפתח לטיפול פסיכיאטרי יעיל ולחזרה מהירה לתיפקוד רגיל.

החח

טיפול בעזרת היפנוזה עבור חרדה חברתית – ד"ר חיים שם דוד

היפנוזה היא טכניקת טיפול שמזרזת תהליכים נפשיים, ריגשיים וגופניים. בעזרת היפנוזה אנו יכולים לשנות התנהגות, דרכי התמודדות ותגובות גופניות וריגשיות למצבים וגירויים סביבתיים שונים.

היפנוזה נמצאה יעילה לטיפול במגוון מצבים רגשיים, נפשיים וגופניים. בין המצבים שהטיפול בהיפנוזה נמצאה יעילה עבורם ניתן למצוא מצב רוח ירוד ו דיכאון, תסמונות גופניות כלליות (תסמונת המעי הרגיז, יבלות של העור וכדומה), הפרעות ומצבים גופניים המלווים בכאבים (כאבי גב, מיגרנות ובעיות גופניות אחרות המלוות בכאבים ובכללם פיברומיאלגיה), טיפול בהרגלים חוזרים (כגון כסיסת ציפורניים ותלישת שערות) והפרעות חרדה.

חרדה חברתית היא אחת מהפרעות החרדה שניתן לטפל בה, בין השאר על ידי היפנוזה. חרדה חברתית היא סוג של פוביה והיא מעבר לביישנות סתם. חרדה חברתית באה לידי ביטוי בביטוי חרדה גופניים ורגשיים ממצבים ששמים את הסובל מחרדה חברתית במרכז העניינים. האדם הסובל מחרדה חברתית חושש מפני ביקורת או מהשפלה פומבית. כמו בכל פוביה, הסובל מהפרעת חרדה חברתית נוטה להמנע מפעילויות שעלולות לשים אותו בעמדה שיבוקר על ידי סביבתו או שהתנהגותו תביך אותו.

כתוצאה מההמנעות מפני אינטראקציות חברתיות שעלולות לשים את הסובל מהחרדה החברתית, במצב מביך, יכולתו לפעילות יצרנית נפגמת והישגיו במישורים רבים בחייו עלולים להיות מופרעים. בין המישורים השונים שאנו מוצאים שנפגמים אצל אנשים הסובלים מחרדה חברתית ניתן למצוא פגיעה במיצוי היכולות בעבודה, פגיעה ביכולת התיפקוד בלימודים ופגיעה בתיפקוד החברתי ותחושת החמצה שמלווה את הסובלים מההפרעה הזו, למשך שנים רבות.

הטיפול בחרדה חברתית מתבסס על שתי זרועות טיפול עיקריות. הזרוע הראשונה היא הטיפול הפסיכיאטרי – תרופתי שנרשם על ידי פסיכיאטר או במקרים רבים על ידי רופא המשפחה. הטיפול המקובל על פסיכיאטרים רבים הוא טיפול תרופתי העושה שימוש בתכשירים נוגדי חרדה ודיכאון ממשפחת ה SSRI (כגון ציפרמיל,פרוזק, סרוקסט ודומיהם) וטיפול בתכשירים המונעים את התחושות הגופניות של החרדה (שמונעים דופק מהיר וחזק ורעד בידיים). הזרוע השנייה הטיפולית היא הפסיכותרפיה או טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית ועיקרה חשיפות חוזרות לגורם המצוקה – חשיפה חוזרת לפעילות חברתית. פעמים רבות ממליצים לאלו הסובלים מחרדה חברתית לעבור טיפול התנהגותי קוגניטיבי בקבוצה, שכן זו מהווה מסגרת לתירגול ולחשיפה של אינטראקציות חברתיות. אנשים רבים רואים בטיפול קבוצתי כבעיה ולכן לא פונים אליה בגלל החשש מהחשפות ובגלל ההמנעות מפעילות גומלין חברתית שעלולה לשים אותם בעמדה תחת ביקורת.

אחת הטכניקות הטיפוליות הנמצאות בשימוש היא היפנוזה בשילוב טיפול התנהגותי קוגניטיבי. בטכניקת טיפול זו, המטופל לומד לשנות את המודע בצורה כזו שהגירויים שנחווים כמאיימים על ידו, מפסיקים להיות כאלו, בתהליך הדרגתי. התהליך הטיפולי בהיפנוזה מתחלק למספר שלבים שיכולים להיות מקבילים זה לזה.

1. לימוד היפנוזה עצמית – לימוד טכניקות להרפייה עצמית מהירה לפני פעילות חברתית ובמהלכה ולתירגול מצבים חברתיים (חשיפה).

2. חשיפה הדרגתית מונחית בסדר עולה של אי נעימות, מהקל לכבד, של גירויים המעוררים חרדה (לדוגמא, מתחילים מתירגול של אכילה בפומבי מול 2 אנשים ומאוחר יותר אכילה ברחוב סואן. רק בסוף התהליך, כחוויה המלחיצה ביותר, מתרגלים הרצאה מול כיתה שלמה או מצגת מול דירקטוריון מנהלים).

3. שינוי תודעתי של הגורם לחרדת ציפייה. הפחתת חרדת הציפייה וטיפול בהמנעות הנובעת ממנה על ידי הכרה ביכולת האישית שאפשר לעמוד מול הגירויים המלחיצים.

4. לימוד טכניקות התרכזות במה שיש לנו להגיד ולא להתייחס לתחושות גופניות או לגירויים מסיחים מהסביבה.

5. חשיפה לגורמים מעוררי חרדה "בשטח".

הטיפול בהיפנוזה עבור חרדה חברתית יכול להיות אופציה טיפולית יעילה כולל עבור מקרים שנחשבים ל"קשים" או עבור אנשים שלא מצליחים להתמיד בשיטות טיפול אחרות או שנמנעים מחשיפה לשיטות טיפול אחרות התנהגותיות.

חח

טיפול בהיפנוזה כנגד חרדה חברתית

כפסיכיאטר שעוסק באיבחון וטיפול בעזרת היפנוזה (אני עוסק גם בטיפול פסיכיאטרי בעזרת תרופות) אני נתקל לעתים די תכופות בבקשות מידע שונות על הטיפול בהיפנוזה. חלק מהשאלות נובעות מסקרנות, אחרות נובעות מבורות וכמעט כולן מעורבות ביראת כבוד מהולה בפחד.

לא לאחרונה הפסקתי להתייחס להיפנוזה כקסם והטכניקה הזו משמשת אותי ככלי רב עוצמה לטפל בהפרעות שונות. זה אחד הכלים היעילים ביותר העומדים ברשותו של כל פסיכיאטר. אחת מההפרעות הנפותות מאוד שמניסיוני מגיבה היטב לטיפול בהיפנוזה היא חרדה חברתית. חרדה חברתית פוגעת בתיפקוד היומי ומונעת מהסובל ממנה לממש את הפוטנציאל הגלום בו מבחינה חברתית, תעסוקתית ולימודית. לחרדה חברתית יש מרכיב רגשי – תחושת הפחד שמשהו נורא קורה והרצון להמנע מהתחושה הזו, ומרכיב גופני שהן הביטויים הגופניים של חרדה שהם דפיקות לב מהירות, נשימה מהירה ושטחית, סחרוחורת, פה יבש וכדומה. המיוחד מאוד שיש בחרדה חברתית שהיא מתרחשת בעת אירועים חברתיים כאשר ישנו חשש מביקורת מפי הסובבים אותנו. התסמונת החרדתית ובעיקר הסימנים הגופניים יכולים להופיע בעת שיחה עם אנשים, אכילה בפומבי או אפילו הליכה לשירותים ציבוריים.

אנשים הסובלים מחרדה חברתית מתקשים להתמודד עם מצבים הדורשים מהם עימות,להוכיח את עצמם או לעמוד במצבים שעלולים להעמיד אותו בביקורת. מטבע הדברים אנשים הסובלים מהפרעת חרדה חברתית יעשו מאמצים רבים להמנע ממצבים כאלו.

טיפול בעזרת היפנוזה עושה שימוש בכוח המודע לשלוט בתגובות פיזיולוגיות, גופניות של חרדה, היפנוזה מעלה את הביטחון העצמי ובכך מטפל בנטייה להמנע ממצבים שעלולים להביך את המטופל. היפנוזה היא כלי יעיל ביותר להשגת מטרות אלו בזמן, יחסית, מהיר.

הטיפול בהיפנוזה הוא בתכיפות של פעם בשבוע ובמהלך פגישות אלו המטופל לומד להרגע ולהתרכז במשימה העומדת בפניו בין היא אכילה בציבור או הרצאה מול קהל רב. עם הזמן תחושת הרגיעה הופכת להיות לטבע שני והצורך להמנע מהגירויים הגורמים לחרדה הולך ונעלם. בנוסף לכך, הטיפול בהיפנוזה מצליח לשנות את התפישה של הביטחון העצמי של המטופל. היפנוזה משנה את המודע כך שתפישת הערך העצמי עולה ואינה משתנה על פי רמת הישגיות כזו או אחרת. חוסר הצלחה במשימה אינה הופכת לקטסטרופה שמעידה על יכולתו של המטופל ובכך מורידה את הבטחון העצמי שלו. הערך העצמי נשאר קבוע, פנימי, בלא שכשלון או האפשרות לכשלון תערער את התחושה הזו.

תוצאות הטיפול בהיפנוזהה ניכרות החל מהפגישה הראשונה או השנייה כאשר מניסיונם של מטפלים רבים ניתן לראות שיש הישגים ובעיקר ברמת ההמנעות שהולכת ומתמוססת בקצב מהיר. היפנוזה מהווה טיפול יעיל ומהיר יחסית לשיטות טיפול אחרות ששמות למטרה להתמודד עם ההמנעות כדרך התמודדות עם גורם החרדה.

חשוב מאוד לבחור מטפל נכון: פסיכיאטר או פסיכולוג שמורשים לטפל בהיפנוזה

ח

10 כללים לבחירת מומחה לעריכת חוות דעת פסיכיאטרית

חוות דעת פסיכיאטרית היא חוות דעת רפואית לכל דבר שעורך פסיכיאטר. חוות דעת פסיכיאטרית היא מסמך רפואי משפטי שנערך למטרות שונות שהמשותף להן הוא הוכחת מצבו הנפשי של אדם. המטרות שלשמן נערכות חוות דעת פסיכיאטריות יכולות להיות בהליכים פליליים או בהליכים אזרחיים כמו בדיון על נכות נפשית, יכולת קוגניטיבית לשם חיבור צוואה או מינוי אפוטרופוס ולהליכים מנהליים כגון עבור רישיון נהיגה,רישיון לכלי ירייה,מסוגלות הורית ועוד.

בחירתו של פסיכיאטר שיערוך עבורך את חוות הדעת קשה מכיוון שההשלכות של הפעולה הזו עלולות להיות קשות (איבוד רישיון נהיגה או אובדן הכנסה במקרים של נכות נפשית או אובדן כושר עבודה). יש הרבה פסיכיאטרים. נראה שההמלצה כיצד לבחור פסיכיאטר לשם טיפול פסיכיאטרי אינה תופסת במקרה הזה שהרי אין המדובר ביחסים של רופא ומטופל אלא ביחסים פחות מורכבים מהיחסים הטיפוליים הנרקמים עם פסיכיאטר מטפל אך יחד עם זאת מורכבים בגלל חוסר היכולת של הפונה לאיש המקצוע על מנת לקבל את חוות דעתו.

10 כללים כיצד לבחור פסיכיאטר מומחה לשם עריכת חוות דעת פסיכיאטרית

1. חוות דעת רפואית צריכה להערך על ידי רופא מומחה בתחום המדובר. חוות דעת פסיכיאטרית חייבת להערך על ידי פסיכיאטר מומחה. כל איש מקצוע אחר אינו בא בחשבון גם אם הוא "קרוב". חוות דעת פסיכיאטרית אינה יכולה להערך על ידי פסיכולוג או גריאטר, למשל.

2. לניסיון של הפסיכיאטר יש משמעות רבה. יש לשאול את הפסיכיאטר לגבי ניסיונו בתחום המדובר. מדי פעם פונים אלי פסיכיאטרים לגבי "עצות". למשך מה פירוש "אישיות שאינה מתאימה לנהיגה". מי שאינו עוסק בתחום עריכת חוות דעת פסיכיאטריות לא ידע את המשמעות של פסילת רישיון על רקע זה ומה האמצעים שעליו להפעיל על מנת לתקוף את חוות הדעת שנכתבת לגביו שבגינה פוסלים לו את רישיון הנהיגה.

3. חשוב לבחור בפסיכיאטר שיודע את השפה המשפטית. פסיכיאטריה היא מקצוע רפואי. השפה המשפטית המשמשת בחוות דעת רפואיות יכולה להיות מאוד שונה בהקשר המשפטי לעומת ההקשר הרפואי. פסיכיאטר מנוסה, ידע להתאים את עצמו ולמקד את הניסוח לפי המקרה העומד לפניו.

4. חשוב לבחור פסיכיאטר שאליו כיוונו ללכת. לא להסכים להבדק על ידי "קבלני משנה" ששכרם זול יחסית. לא להסכים לשלם סכומי כסף שמיועדים למומחה מסויים וברגע האמת מתאימים לך איש מקצוע, פסיכיאטר אחר. גם אם הפסיכיאטר שאליו רצינו ללכת מראש, יהיה חתום על חוות הדעת, אף הוא. בבוא העת, הפסיכיאטר יצטרך להעיד בבית המשפט ויקשה עליו ל"לספק את הסחורה" אם לא הוא ערך את חוות הדעת באופן אישי.

5. להעדיף פסיכיאטר שיכול לספק שירותים נוספים לצורך הערכה נוספת המתבקשת מהמקרה. מומחים מסויימים אינם מפנים את הלקוחות שלהם לבדיקות נוספות מחשש שהעלות הנוספת תרתיע את מבקש חוות הדעת להמשיך בהליך והרופא יפסיד את ההכנסה. אין הכוונה שהפסיכיאטר יעשה את כל המבחנים הנדרשים בעצמו, אלא, שיהיה בקשר עם אנשי מקצוע נוספים, רצוי בעלי ניסיון שיוכלו לתת מענה לכל הצרכים הנדרשים במהלך עריכת חוות הדעת.

6. השונות במחיר, בין אנשי המקצוע, יכולה להיות גדולה עד כדי פי שניים או אף שלושה. אין יחס ישיר בין המחיר לאיכות חוות הדעת הפסיכיאטרית. לדוגמא: במכון אתם משלמים גם על המזכירה שיושבת, על הקפה שמוגש בכניסה ועל חברת יחסי הציבור שמקדמת את המכון.

7. הכלים שהפסיכיאטר עובד בהם חייבים להיות מתוקפים מבחינה מדעית תוך שהוא משתמש במידע מחקרי עדכני. חוות דעת פסיכיאטרית שמסתמכת על "ניסיון" בלבד, לא תתקבל בבית המשפט או תתקבל בספקנות רבה יותר מאשר חוות דעת ערוכה היטב שעושה שימוש במובאות מדעיות.

8. האם להעדיף חוות דעת פסיכיאטרית שערוכה על ידי שני פסיכיאטרים או מספיק פסיכיאטר אחד? נשאלתי את השאלה הזו לא מזמן והתשובה שלי אינה חד משמעית. חוות דעת "כפולה" יכולה להיות בעייתית מאוד שכן כאשר השאלה ברורה, והממצאים ברורים, לשם מה לערב מומחה נוסף? גם אם מעורב מומחה נוסף, מה הטעם בחתימה נוספת אם הוא לא מוסיף ראייה נוספת ונפרדת של העניין? כשהמקרה יובא לפני שופט העניינים עלולים להסתבך שכן כל מומחה יכול לראות את הפרטים בצורה אחרת, דבר שעלול להביא, למרבה הצער לתוצאות הרסניות למבקש חוות הדעת עד כדי ראיית חוות הדעת כבלתי מהימנה. אש אם כך, מתי כדאי להשתמש בחוות דעת כפולה? אך ורק במקרים מאוד מסובכים וגבוליים שלא רואים אותם במשפט האזרחי אלא בעניינים פליליים בלבד.

9. האם תמיד זקוקים לחוות דעת פסיכיאטרית מלאה? התשובה היא לא! חוות דעת פסיכיאטרית יכולה לעלות אלפי שקלים ועד עשרות אלפי שקלים. לעתים קרובות ניתן להסתפק במסמך פשוט יותר להשיג את אותה מטרה – "תעודת רופא". תעודת רופא היא תעודה רפואית ודינה כמו חוות דעת פסיכיאטרית ובמקרים רבים אפשר להסתפק בה. עלותה אינה מתקרבת למחיר חוות דעת פסיכיאטרית מלאה ויכולה להשיג את אותן המטרות. תעלו את השאלה הזו בפני הפסיכיאטר – האם ניתן להסתפק במקרה המדובר בתעודת רופא.

10. חוות דעת פסיכיאטרית חייבת להיות אמינה, מקיפה ויסודית. חוות דעת פסיכיאטרית שנערכת לאחר פגישה אחת, אינה רצינית! על מנת לבסס טענות יש צורך, לעתים קרובות, לדבר עם בני משפחה נוספים או לעיין במסמכים נוספים לפי הצורך כגון: תדפיס הפרשות לביטוח לאומי ודוחות הכנסה (על מנת להוכיח ירידה ביכולת הכנסה), תדפיס עברות תנועה (על מנת לבחון ולהתייחס לעברות תנועה בצורה עניינית בחוות הדעת).

לסיכום:

הקוים המנחים שהבאתי לעיל, יכולים בקלות להיות מנוסחים עבור הדרך לבחור כל מומחה רפואי אחר לצורך עריכת חוות דעת רפואית משפטית.לכאורה עריכת חוות דעת פסיכיאטרית היא דבר של מה בכך ושאפשר לפנות לפסיכיאטר שמדבר ברדיו או שמטפל בבן דודה שלך. פסיכיאטרית משפטית היא מקצוע ומיומנות שנרכשת עם השנים ואינה יכולת מולדת של פסיכיאטרים. הצמדות לכללים הללו תגביר את הסיכוי למיצוי זכוויתיך בהליכים שלשמם נערכת חוות דעת פסיכיאטרית זו.

1

היפנוזה, יותר מכל, היא טכניקת טיפול נפשי שמשתמשת ביכולת של כל אדם להתרכז בגירויים פנימיים וחצוניים, להיות פתוח לשינויים תודעתיים. על ידי שימוש ביכולות אלו ניתן להשפיע על מצבים נפשיים וריגשיים. ההיפנוזה אינה משפיעה אך ורק על המצב הרגשי אלא אף על פעילות פיזיולוגית. הדוגמא המוכרת ביותר של תכונות של היפנוזה וטיפול היפנוטי, הידועה ביותר, היא היכולת של הטכניקה הזו למנוע כאב ולטפל בכאב ממקורות שונים.

מחקרים מסויימים מצאו שאנשים שלמדו היפנוזה עצמית מגיעים לידי יכולת לשלוט בקצב הלב שלהם ובלחץ הדם. למרות התפישה שהיפנוזה היא קסם או במקרה הרע יותר מופע בידור, רוב האוכלוסיה יכולים ללמוד את הטכניקה לשם שיפור ההרגשה ושיפור הרווחה הנפשית והריגשית.

מהי חרדה?

חרדה היא תחושה לא נעימה שיש לה מרכיב גופני ומרכיב ריגשי. המרכיב הנפשי של חרדה מוכר לכל אחד כמעט. אלו התגובות הגופניות שיש בזמן פחד: דופק מוגבר,נשימה שטחית ומהירה,רעד קל בידיים,רצון ללכת לשירותים, סחרחורת, יובש בפה ועוד. חרדה, כפי שכבר הוזכר, אינה רק תחושות גופניות אלא גם בעלת מרכיב ריגשי – תחושה שמשהו נורא עומד לקרות וכמובן, באקט הישרדותי, יש רצון להמנע ממנו.

אגורופוביה היא פוביה, סוג של הפרעת חרדה. פוביה שבאה לידי ביטוי בתחושת חרדה בעת חשיפה לגירויים שהיציאה מהמקום עלולה להיות בעייתית או מביכה (כמו מבית קולנוע) או שההתרחקות ממקום מבטחים (כגון בית) נתפשת כמאיימת. האדם הסובל מאגורופוביה ירגיש לא נוח כאשר ייחשף לגירויים הללו והוא ימנע מהם עד כדי פגיעה משמעותית באורח החיים התקין ואפילו עד ניתוק מוחלט מהעולם שמחוץ לבית הפרטי.

הטיפול בהפרעות חרדה יכול להיות תרופתי על ידי תכשירים שרושם פסיכיאטר או על ידי טיפול פסיכולוגי שיכול להערך על ידי פסיכולוג , פסיכיאטר או פסיכותרפיסט. אחת הטכניקות הידועות ביותר היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי שכולל חשיפה חוזרת לגורם החרדה עד להעלמות החרדה עצמה וההמנעות הנובעת ממנה.

אנשים הסובלים מאגורופוביה מתקשים להתחיל בטיפול ולעתים ההמנעות קשה עד כד כך שאינם מסוגלים לשתף פעולה בתהליך הטיפול בגלל הקושי שלהם לעזוב את הבית. היפנוזה על ידי איש טיפול מוסמך (פסיכיאטר או פסיכולוג) יכול להיות פתרון טוב ויעיל כולל עבור אלו הנמנעים מלצאת מהבית ונמנעים מהתנסות בהחשפות לגורם החרדה.

לפני כשבוע וחצי הגיע אלי מטופל. האיש הגדיר את עצמו כטיפוס שכלתני. מהנדס בהשכלתו, עבודתו וגם באופיו. אינו מאמין בקסמים אבל הרגיש שהגיע הזמן שינסה משהו אחר, שלא עשה עד היום. האיש סיפר שכל חייו סובבים סביב האגורופוביה שהוא סובל ממנה. אפילו עבודתו הושפעה מהאגורופוביה. הוא חי ועובד כמהנדס בעבודה בבית. המשרד שלו מצליח מאוד והוא עובד מהבית. למרות כל זאת הוא מרגיש שהוא "תקוע". למרות הצלחתו המקצועית הוא מרגיש בלתי מסופק כי יכל להצליח יותר. הוא מסרב להצעות קוסמות לפעול ולהרצות בחו"ל דבר שגורם לו להרגיש ממורמר.

במהלך הטיפול הראשון הוא סיפר שאחד הפחדים הקשים שלו שמפיקים התקף חרדה, הוא המראה של פקק תנועה בכיוון נסיעה הפוך מכיוון הנסיעה שלו מהבית בו הוא עובד ומתגורר. ההסבר שלו לחרדה הגדולה הזו היה שהוא יודע שאם ירצה לחזור הביתה הוא עלול להתקע בפקק.

לאחר תהליך קצר של אינדוקציה (כניסה למצב היפנוטי), הוא נכנס למצב רגיעה ובתהליך הטיפולי הוא למד להרגע, לנשום נכון, ובעיקר לשנות את הגישה שלו להפרעת החרדה ושגורמת לו לנכות כה משמעותית.

במהלך הפגישה הטיפולית השנייה, הוא סיפר שלא חל שום שינוי דבר שהיה לו ברור שלא יקרה בבת אחת. בהמשך השיחה המהנדס סיפר שבדרכו אל הקליניקה שלי ראה פקק בכיוון ההפוך לנסיעתו ולהפתעתו הרבה זנ לא ממש הפריע לו. תיאור של מצב כזה היה גורם לו לסבול מהתקף חרדה ובטח המצאות במצב כזה. הוא היה מופתע. לטובה.

הדוגמא הקצרה אך המייצגת שהבאתי, מציגה את הטיפול בעזרת היפנוזה כפי שהוא באמת. טיפול אחראי, טיפול הדרגתי להשגת תוצאות משמעותיות לאורך זמן. טיפול בעזרת היפנוזה לאגורופוביה כולל מספר שלבים וביניהם, לימוד טכניקות רגיעה, לימוד שיטות לשינוי התפישה של הגירוי המעלה חרדה לפחות מאיים ותירגול התנהגויות ובעיקר ניטרול האיום הרגשי שהחרדה עצמה מטילה על המטופל.טיפול בעזרת היפנוזה אינו "קסם" הוא תהליך עבודה של מטפל עם מטופל לשינוי תודעתי לניטרול המרכיב הגופני של החרדה ולשינוי המרכיב הריגשי שלה

Hello world!

Welcome to WordPress.com. This is your first post. Edit or delete it and start blogging!